בגמרא ואימא אדר וכו׳ עד אלא אמר רבינא דבר זה מתורת משה לא למדנו. ולכאורה יש לתמוה טובא הא ודאי מתורת משה למדנו דחג הסוכות דוקא בתשרי דמקרא מלא הוא וחג האסיף תקופת השנה ונהי דפליגי תנאי בפ״ק דסנהדרין אי כולו חג בעינן בתקופה חדשה או מקצת חג מ״מ פשטא דקרא שיש לעשות החג בזמן התקופה חדשה ולעולם לא מצינו תקופה חדשה באלול וכן למאי דמסקינן התם אחרים בתקופת ניסן קיימו שאביב של חמה דתקופה חדשה יהיה בתוך חדושה של לבנה ותקופת ניסן לעולם ליתא באדר ולא באייר ואם כן ודאי ע״כ אביב ניסן ואסיף תשרי וליכא למימר דתקופות גופייהו נמי מספקא לן אי מנינן מניסן ותשרי או מאדר ואלול הא ליתא דהא לקמן משמע להדיא דלתקופה מנינן מבריאת עולם דהיינו מניסן ותשרי לכל חד כדאית ליה. ואפשר ליישב דאי לאו דקים לן דניסן ראשון לחדשים ותשרי ר״ה לשנים כבר היה באפשר לומר דבריאת עולם גופא נמי היה באדר או באלול דהא דמייתי רבי אלעזר לקמן מקרא דבתשרי נברא העולם מתדשא הארץ דשא איזה חודש שהארץ מוציאה דשאים היינו לאפוקי מניסן דקאמר ר״י אבל לעולם דבאלול נמי מוציאה דשאים אלא דלא איצטריך ליה קרא לאפוקי אלול משום דסברא פשוטה היא שהעולם נברא או בתשרי שהוא ר״ה או בניסן שהוא ראשון לחדשים וכן כה״ג גופא לר״י דיליף מקרא דארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות היינו לאפוקי תשרי אבל לעולם באדר נמי הכי הוא כדאמרינן לקמן דחרפי הוי מאדר נמצא לפי זה דכל עיקר מלתא דבריאת עולם בניסן או בתשרי שממילא מהם מונין לתקופה היינו דוקא לבתר דקים לן שפיר דניסן ר״ה לחדשים מדברי קבלה וממילא דתשרי ר״ה לשנים כדכתיב מראשית השנה והיינו ר״ה שתוקעין בו כדכתיב בכסא ליום חגינו משא״כ מתורת משה לא למדנו דאפשר דבריאת עולם ור״ה הכל באלול וכן לענין אדר כן נ״ל:

בתוס׳ בד״ה הם העידו וכו׳ הוי מצי לאקשויי אמתניתין דעדיות עכ״ל. ולולי דבריהם היה נ״ל דאמתניתין דעדיות לק״מ דאיכא למימר דסברי כרשב״ג לענין שואלין ודורשין דסגי בשני שבתות וא״כ שפיר יכול לעבר כל אדר שעדיין לא התחילו לדרוש בענין פסח ואי משום עיכוב שהות השלוחין ע״כ דבהכי לא איכפת לן מדקאמרינן הכא כמ״ד עד הפורים היינו משום ששואלין ודורשין וא״כ משמע דעד פורים רשאין לעבר אע״פ שהשלוחין לא יגיעו עד לאחר מכאן ובצרי להו תלתין יומי שכבר התחילו לדרוש אע״כ דבהא לא איכפת לן וא״כ א״ש מתניתין דעדיות אליבא דרשב״ג אבל אהא דקאמר רב נחמן בסנהדרין אפי בל׳ של אדר מעברין מקשה רבא שפיר דאפילו כרשב״ג לא אתי שפיר דבאותו ל׳ יום של אדר שראוי לקבעו ניסן בודאי התחילו לדרוש וכמ״ש דאנן כרבנ׳ קי״ל ודו״ק: